© 2023 by Black Barby. Proudly created with Wix.com

הצגות האנסמבל

הצגות רצות 

״חוף מבטחים״ 
קונצ׳רטו לפליט ותזמורת, בשיתוף תזמורת סימפונט רעננה 

23

ספטמבר

״המקום ינחם אתכם״

בכפר סבא

בספטמבר 2015 נשטפה גופתו של הפעוט הסורי בן השלוש, איילן כורדי, אל חופי טורקיה וזעקה את זוועות המלחמה ואטימות העולם כלפיהן. תמונתם של פליטים עומדים בשערי מדינה בתחנונים למקלט מופיעה שוב ושוב בשנים האחרונות ומעלה בפנינו שאלות קשות על אודות מוסר, אחריות והומניות. ואולם, זעקת גופתו של איילן כורדי, כזעקת הפליטים, מבקשי המקלט, לא נענית.

המופע "חוף מבטחים" מציף על הבמה את אותם מסעות בריחה: את הרגע ההוא אל מול השער, את הכמיהה לחוף מבטחים ובמקרים רבים את הדחייה ממנו. אל מול הקהל  מייצרים 18 נגנים ספינה רעועה, המבקשת להגיע לחוף המקלט. מבעד לספינה הפרפורמטיבית, מגלמים השחקנים את הפליטים אותם היא נושאת, העומדים פעם אחר פעם בשער אך איש לא נותן להם להיכנס.

במסע תיאטרוני, היסטורי ומוסיקאלי, המחבר בין סיפורי הפליטות מרחבי העולם, עולה וצף הזיכרון הקולקטיבי של הציבור הישראלי. זיכרון שמשיב את שנדמה כי נשכח ממנו – חווית הפליטות. המופע מבוסס על מחקר וחומרים דוקומנטריים, ובין היתר מתאר את סיפורם של פליטים מסוריה (דרך סיפורו של הפסנתרן איאם אל-אחמד), פליטים בני המיעוט היזידי (דרך סיפורה של זוכת פרס הנובל לשלום נאדיה מוראד), פליטים מדרפור (דרך סיפורו של ג’ק טיגיטיגי)  ופליטי הספינה סנט לואיס (דרך סיפורו של יוליוס הרמן).

17

אוקטובר

״חוף מבטחים״ בפטסיבל עכו

״המקום ינחם אתכם״ 

זוכת פסטיבל עכו הבינלאומי לתיאטרון אחר, 2018 בפרס המוסיקה

 

בשנותיה הראשונות של מדינת ישראל הפכו אלפי הורים, יוצאי תימן, המזרח ומדינות הבלקן ל"הורים שכולים". בשקט בשקט נעלמו אלפי פעוטות ממשפחות העולים ולהורים נמסר כי יקיריהם נפטרו. אלא שההורים מעולם לא זכו לראות את גופת ילדיהם, להביאם לקבורה ולדעת מה באמת עלה בגורלם. המופע מחבר בין פרשת ילדי תימן הנעדרים למנהגי האבלות שבמרכזם השבעה. למעשה, "המקום ינחם אתכם" מזמין את הקהל לשבת שבעה על אנשים חיים ובכך לשאול על מקומם הנעדר בחברה, להעניק מעמד פומבי לפרשה שנדחקה הצידה ולתהות על מקומה בנרטיב הזיכרון הישראלי. חומרי המופע מבוססים לחלוטין על עדויות וחומרים דוקומנטריים העוסקים בפרשה. יחד עם המבנה הריטואלי של השבעה, אשר כולל גם קטעי שירה ומוזיקה חיה, יחווה הקהל את הפרשה מזווית אחרת, אישית וכואבת, שבסופה יבקש לאחל: "המקום ינחם אתכם בין שאר אבלי ציון ולא תוסיפו לדאבה עוד״. 

״בלילה ההוא״ 

המופע 'בלילה ההוא' מחזיר אותנו אל ימי המנדט הבריטי, ומציג את ירושלים כפי שלא הכרנו.

בלילה אחד, במועדון הארחה נחשק, נפרשת יריעה פוליטית, חברתית ותרבותית של אותה תקופה. הקהל שמוזמן אל הבר, מוצא את עצמו במרכז ההתרחשות, כשסבבו נרקם סיפור ירושלמי שלא נכנס לדפי ההיסטוריה. סיפור אודות אהבה במקום בלתי אפשרי, סיפור אודות ביקורת ורצון לחיות חיים טובים יותר.

מופע תאטרון תלוי מקום, שנכתב במיוחד עבור חלל תערוכת ״לונדון בירושלים״. 

״דין סוטה״

"אם חטאה האישה: פניה מוריקות ועיניה בולטות והיא מתמלאת גידין והם אומרים: הוציאוה, הוציאוה שלא תטמא את העזרה״ (סוטה ג, ד). כך, בימי בית ראשון, נהג הכוהן הגדול לערוך טקס הקרוי דין סוטה. בטקס ציבורי וקדוש עברה האישה מסכת השפלות באמצעות מים מאררים שקיבלו על עצמם כוח מיסטי שלא רק מטהר אלא גם הרסני. אל מול הלכות הטהרה של היהדות, הפכו המים למקור המציע חמלה ואכזריות, לכלוך וניקיון, סערה ושלווה. המים שהסעירו את הימים ההם סוערים גם היום. מציפים מחדש, בעידן של מערכות משפט מודרניות, את השאלות, מי טמאה ומי טהורה? מי אשמה בתקיפתה ומי חפה מפשע? המופע ״דין סוטה״ עוסק באצבע המאשימה של החברה כלפי קורבנותיה, בקשר שבין קדושה לתקיפה  וברצון לשטוף מעלינו את האשמה ולהטביע בה את האחר.

״סינדרום  E, קונצרט בשלוש מערכות״ 

באולם התאטרון ז׳ראר בכר שבירושלים (או ׳בית העם׳ כפי שנקרא בזמנו) החל באפריל 1961 משפטו של אדולף אייכמן. הפרוטוקולים של המשפט, תיעודו הרשמי והספרות שמסביב לו מעלים שאלות מהותיות על הפרפורמטיביות של הרוע ועל הפרפורמטיביות של הצדק. מי שהצליחה לנווט בין שתי השאלות הללו ולהציבן זו מול זו הייתה הפילוסופית חנה ארנדט. בדיווחיה אודות המשפט עבור העיתון "ניו יורקר", השכילה ארנדט להציף ולשקף את הניגודים השונים שבמשפטו של אייכמן. אירוע שהיטלטל שוב ושוב בין היותו משפט לבין היותו מופע ציבורי. אשר העלה בכל פעם את הקונפליקט שבין דמוקרטיה לדיקטטורה, בין עלבון לזעם, בין קורבן לרוצח ובין קהל לפרפורמר.

על במת קונצרט חשופה וגלויה מופיעות מקהלה ושלישיית מיתרים ובאמצעות שירה, מוסיקה ומקצב מספרות את סיפור משפט אייכמן. 

הפרוטוקולים של משפט אייכמן משמשים בתור חומרי הגלם של היצירה. המתח שבין האסתטיקה המוזיקלית לבין העדויות הקשות, מעלה שאלות אודות הנאה לנוכח זוועה, תהליך התקהות החושים וההפיכה לעדר – גם בקרב הקהל הצופה. 

תפקידה של המוסיקה בסינדרום E היא לאפשר נקודת מבט חדשה וחיצונית למשפט. האפיון המוזיקלי של התמונות השונות נועד לבטא בכל פעם רעיון אחר. כאשר כל צליל המכיל בתוכו מניפולציה מציג בפנינו את הדיון המשפטי-חברתי על קולותיו השונים. כך, מבקש סינדרום E לפרק את מנגנוני האלימות, הצדק והמופע, על מנת להאירם  מחדש ולשאול כיצד ניתן "להופיע רוע", כיצד ניתן "להופיע צדק" ואיזה תפקיד מגלמים שני אלה בביסוס המוסר האנושי ובחיים החברתיים?באמצעות המוזיקה אנו שואלים כיצד הופכת חברה מתורבתת למכונת השמדה ומה תפקידו של הפרפורמנס בתהליך זה?

**השם סינדרום E, מתייחס גם למודל הניורולוגי שפיתח פרופ' יצחק פריד, חוקר מוח ישראלי. המודל מתאר את התהליך בו אדם נורמלי הופך לרוצח המונים.

This site was designed with the
.com
website builder. Create your website today.
Start Now